מעלת תלמוד תורה בלילה

קצת מדברי רבותינו במעלת תלמוד תורה בלילה

שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות מאי בלילות א''ר יוחנן אלו ת''ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה  מנחות דף ק"י

 

וא''ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב שנאמר {איוב לה-י} ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. עירובין מ'

 

תנא רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר {איכה ב-יט} קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'. תמיד לב'

 

אומר הזוה''ק אלא איברא ליליא אלא לגירסא, כדכתיב (איכה ב. יט): ''קומי רוני בלילה לראש אשמורות''. ואין לך נחת רוח גדול יותר להקב''ה מזה שבניו קמים באשמורת הלילה ועוסקים בתורה. ורוב חוכמתו של האדם באה מהלימוד בלילה. ואמרו חז''ל במסכת חגיגה (יב) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום. לכן רבינו הקדוש פתח במשנה הראשונה במסכת הראשונה מאימתיי קוראין את שמע בערבין, ולא פתח בשחרית להודיע שהתנהגות היום תלוי בהתנהגות הלילה, שהיום הולך אחר הלילה, ואם בלילה ילמד תורה היטב לא ירגיש עייפות בתורה ביום אלא אדרבא, יהיה דבוק בתורה יותר במשך היום. בני בנימין על מכת אבות
 

אף על פי שמצווה ללמוד ביום ובלילה אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה. לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה. אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה. וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי.

 וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח. כי דבר ה' בזה זה שלא השגיח על דברי תורה כל עיקר. וכן כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק או שקרא ושנה ופירש להבלי עולם והניח תלמודו וזנחו הרי זה בכלל בוזה דבר ה'.

 אמרו חכמים כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. ועניין זה מפורש הוא בתורה הרי הוא אומר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויביך. ואומר למען ענותך להטיבך באחריתך: הרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג'

צריך ליזהר  בלמוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו  עונשו מרובה. אם יש לו  חוק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו,  ישלימנו בלילה מיד. שולחן ערוך אורח חיים סימן רלח

קימה אחר חצות לילה, זולת היותו מכלל אבלי ציון וירושלים שנאמר עליהם (ישעיה פרק ס"ו) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, כי גם הקדוש ברוך הוא באותה שעה מתאבל ושואג כארי. גם בעסקו אז בתורה אמרו רבותינו ז"ל (שה"ש רבה ה' ז') אין רנה של תורה אלא בלילה, ואמרו רבותינו ז"ל (ע"ז דף ג' ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, ואמרו רבותינו ז"ל (תמיד דף ל"ב ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו. וכתיב (איכה ב' י"ט) קומי רוני בלילה, ולא זכה דוד המלך ע"ה להיות חי וקים בעולם הזה ובעולם הבא אלא על זה הדבר כמו שכתוב (תהלים קי"ט י"ט) חצות לילה אקום להודות לך. ובכל ספר הזוהר נתבאר שבחי המצוה הזו לאין קץ, גם משרה רוח הקודש על האדם כנזכר שם בפרשת שמות (י"ח ע"ב): שערי קדושה חלק ב' שער ז'

"הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה"

אפשר לרמוז על העוסק בתורה בלילה מחצות ואילך דאין קץ לשבחו.

כמו שהפליא והגדיל בזוהר הקדוש עניין זה עד מאוד ועל עניין זה נקרא דוד חי וקיים.

והטעם כמו שכתוב בזוהר הקדוש דבאותה השעה הקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן עדן ובאותה השעה באה השכינה לפני הקב"ה , והמשתתף עם הצדיקים והשכינה בעת ההיא בתורה הוא נקרא מבני היכלה דמטרוניתה .

והעיקר שישים בליבו הקם באותה שעה דלומד כדי לתת עזר וסיוע לשכינה, וקודם לימודו צריך שיצטער על צער השכינה.

וזה הכתוב שאמר זאת תורת העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה דהיינו מחצות לילה ואילך הנקרא לילה.

וצריך שקודם לימודו אש המזבח תוקד בו דהיינו שיהיה מצטער על גלות השכינה וצערה.

פיתוחי חותם לרבינו יעקב אבוחצירא זצוק"ל  פרשת צו
 

 

 
 

 

              רק תורה